פס"ד יינות ביתן
רקע-
חברת יינות ביתן עוסקת בתחום הקמעונאות ומחזיקה בחנויות בפריסה ארצית. לעובדים
שונים בחברה הוצמדו כלי רכב פרטיים.
החברה נשאה בהוצאות והתחזוקה והשימוש בכלי הרכב.
בשנים 2009-2012 ניכתה החברה מס תשומות בשיעור של 2/3, לפי תקנה 18(ב)(2) לתקנות
מע"מ. ע"פ תקנה זו, ניתן לנכות 2/3 ממס התשומות ובמידה ועיקר השימוש
בכלי הרכב הוא לצורכי העסק.
בעיקרה של המחלוקת, טענה החברה כי היא הוכיחה את זכאותה לנכות 2/3 מס התשומות,
וזאת כיוון שהוכח כי עיקר השימוש ברכבים הוא לצרכי העסק, לרבות נסיעות העובד למקום
העבודה ובחזרה.
החברה טענה באופן כללי, כי במהלך הנסיעות מהבית אל מקום העבודה ובחזרה, ממשיכים
העובדים ומבצעים את תפקידם.
פקיד השומה טען כי עיקר השימוש ברכבים היה לצרכים פרטיים של עובדי החברה, כך שהיה
צריך לנכות רק רבע ממס התשומות לפי תקנה 18(ב)(3) לתקנת מע"מ.
דיון והחלטה-
בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופט גד גדעון דחה את הערעור.
ביהמ"ש בחן את השאלה המרכזית, האם השימוש ברכב היה בעיקר לצרכים פרטיים או
לצורך ביצוע עסקאות חייבות במס.
לטענת ביהמ"ש, לא הובאו ראיות מספיקות כי הנסיעות מהבית אל מקום העבודה
ובחזרה הן לצרכי העסק. ואף נראה כי הרכבים
הטיבו יותר עם העובדים מאשר עם החברה בעת נסיעתם לעבודה וחזרה ממנה.
הוסיף ביהמ"ש כי יינות ביתן לא יכלה לערוך הבחנה ברורה בין נסיעות שהיו לצרכי
עבודה לבין נסיעות פרטיות של העובדים ובכך מחזק את טענת פקיד השומה.
לאור האמור, לא ניתן ללכת במסלול הקבוע בתקנה 15א לתקנות לגבי תשומות בשל עובד,
שאליו מתייחס פסק הדין בעניין קינטון, ושאליהם מפנה ההחברה. תקנה 15א קובעת כי
תשומות בשל עובד אינן מותרות בניכוי, אלא רק כאשר התשומה נמכרה לעובד או שניתנה לו כשירות, ובתנאי שהמכירה
או מתן השירות כלולים בדוח תקופתי של העוסק כעסקאות חייבות במס.
כאשר נטען שהנסיעה היא מעורבת – עסקית ופרטית, לא יכולה לחול תקנה 15א.
מאחר ובמקרה דנן מדובר בתשומות מעורבות (ברכבים נעשה שימוש פרטי ועסקי) יש לפנות
לתקנה 18(א)(3) לפיה הייתה צריכה החברה לנכות רבע ממס התשומות בלבד.