לאחרונה, ניתן פסק דין בעניין חברת אם וחברת בת: מוצרי שלם אריזות (1988) בע"מ (להלן: "חברת האם" ) ושלם פתרונות אריזה בע"מ (להלן: "חברת הבת", וביחד "החברות").
ערעור החברות התקבל בסוגיות הבאות
א. טענת עסקה מלאכותית: פקיד השומה קבע כי אופן שינוי המבנה והעברת הפעילות מחברת האם לחברת הבת, אשר בוצע בהתאם להוראות סעיף 104א לפקודת מס הכנסה, עולה כדי עסקה מלאכותית, שמטרתה הימנעות או הפחתת מס בלתי נאותה לפי ס' 86 לפקודה.
לפי פקיד השומה, הפעולה לפי סעיף 104א הינה מלאכותית, ושומה חלופית כהעברה פטורה הניבה עסקת רווח הון בסך של 29.7 מיליון ש"ח.
ב. טענה למחילת שטרי הון: פקיד השומה קבע כי נמחלו לחברת הבת חובות בשטרי הון שהונפקו על ידה לבעלת מניותיה הקודמת, פלסטיב 2000 אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (קיבוץ יקום) (להלן: "האגודה"), בסך של 49.7 מיליון ₪. בקביעתו זו דוחה פקיד השומה את טענת החברות, כי שטרי ההון כלל לא נמחלו אלא הועברו לידי חברת מוצרי שלם – חברת האם.
עיקרי העובדות
1. חברת האם הוקמה ביום 01.05.98 והחלה את פעילותה בשנת 1999. חברת האם מפעילה מפעל תעשייתי בקיסריה, לייצור ושיווק מוצרי אריזה מפלסטיק באמצעות טכנולוגיית הזרקה.
חברת האם מחזיקה תחתיה מספר חברות, בשיעורי אחזקה שונים.
2. חברת הבת הוקמה ביום 04.01.01 ע"י האגודה – השייכת לחברי קיבוץ יקום. שמה של חברת הבת היה בעת הקמתה- פלסטיב פתרונות אריזה בע"מ. שמה של חברת הבת שונה ל"שלם פתרונות אריזה בע"מ", בעת שהושלמה רכישת מניותיה ע"י חברת האם. חברת הבת הפעילה בשטח קיבוץ יקום מפעל תעשייתי לייצור מכלים ופקקים מפלסטיק, בטכנולוגיה של ניפוח.
3. רכישת הזכויות בחברת הבת- חברת האם רכשה את מניות חברת הבת מהאגודה, בשלושה שלבים החל משנת 2008 ועד להשלמת רכישת 100% מהמניות בשנת 2013.
שלושת ההסכמים נחתמו בין חברת האם, חברת הבת והאגודה. להלן עיקרי ההסכמים:
א. ביום 11.08.08 נחתם הסכם הרכישה הראשון ובו נרכשו 50% מהמניות (תמורת סכום כולל של 18.4 מיליון ₪). בנוסף, נקבע כי שטרי הון בסכום של כ- 50 מיליון ₪ שהנפיקה הבת לאגודה יומרו לשטרי הון צמיתים, אשר יפרעו, ללא הצמדה וריבית רק בפירוק חברת הבת ולאחר פירעון כל חובותיה האחרים.
ב. ביום 11.03.12 נחתם הסכם רכישה שני ובו נרכשו 15% (בתמורה לסכום כולל של 5.4 מיליון ₪) לפיו חברת האם השקיעה בדרך של שטר הון צמית בבת, בתמורה להשקעה ולהתחייבות חברת האם, כך שבסיום ההקצאה שיעור האחזקה שלה עמד על 65% מהון המניות של חברת הבת. במקביל נקבע כי חברת האם תעמיד לחברת הבת את המימון הנדרש לפעילותה.
ג. ביום 12.09.13 נחתם הסכם הרכישה השלישי ובו נרכשו יתרת המניות (תמורה לסך של 10.4 מיליון ₪) , כך ששיעור האחזקה שבידי חברת האם בהון המניות של חברת הבת הוא 100%.
4. החברות ציינו כי ביום 7.12.16, חתמו האגודה וחברת האם על הסכם נוסף, המסדיר את יתרת סכום התמורה לתשלום בגין הסכם המכירה השלישי ואת השלמת פינויו של מפעל חברת הבת מקיבוץ יקום.
5. הפסדים אצל חברת הבת- בין השנים 2009-2013 הצטברו אצל חברת הבת הפסדים בסך של 54,248,000 ₪. מדובר בהפסדים שנוצרו מהפעילות העסקית, ואין כאמור בין הצדדים כל מחלוקת אודות גובהם ומועדי היווצרותם.
6. שינוי המבנה- ביום 30.12.13,חתמו חברת האם וחברת הבת על הסכם העברת פעילותה של חברת האם בתחום ייצור ושיווק מוצרי אריזה מפלסטיק לחברת הבת. הגישה חברת האם לפקיד השומה הודעה על "העברת נכסים קבועים בהתאם להוראות סעיף 104א' לפקודת מס הכנסה" בתמורה להקצאת מניות, כאשר מועד תוקף העברה הינו 1 בינואר 2014.
7. השריפה- ביום 21.6.14, לאחר כחצי שנה ממועד שינוי המבנה, פרצה שריפה בחלק המזרחי במפעל בקיסריה (להלן: "השריפה"). אין חולק כי מדובר היה בשריפה משמעותית במיוחד אשר פגעה קשות בחברות.
טענות הצדדים
טענות החברות:
פקיד השומה התנהל בדרך אגרסיבית שאינה ראויה. בשלב א' נדרשו החברות לשלם מס נמוך, ומשלא נאותו – חושבה להן שומה בסך העולה על 50 מיליון ₪ שהוצגה באופן גדול אף יותר. לאחר קדם משפט ראשון, נדרש פקיד השומה לנימוקים שבמסגרתם נאלץ לחזור בו מטענות ביחס להכנסות בסך ניכר. מחילת החוב שקבע המשיב, מדומה וכלל לא ארעה.
דחיית הטענה בדבר עסקה מלאכותית: הנטל להוכיח את תחולתו של סעיף 86 לפקודה רובץ לפתחו של המשיב, והוא לא עמד בנטל זה.
ביצוע שינוי מבנה בהתאם לסעיף 104א' לפקודה ולא בדרך של מיזוג, נעשה בשל היות ההליך פשוט ומהיר יותר. שינוי המבנה נערך מסיבות מסחריות מובהקות ולגיטימיות- חברת האם וחברת הבת עסקו בתחומים משיקים, תוך ניצול טכנולוגיות שונות. היו להן עשרות לקוחות וספקים משותפים. תכלית שינוי המבנה היא יצירת סינרגיה בין פעילותה של חברת הבת לזו של חברת האם, מקסום חסכון תפעולי בעלויות, שיפור והתייעלות בכל מחלקות החברות ושיפור במערך הייצור.
דחיית טענת השומה החלופית:
במסגרת השומה החלופית קבע פקיד השומה כי פעילות חברת הבת הועברה לחברת האם, ללא החלת סעיף 104א' לפקודה ותוך חיוב חברת הבת ברווח הון, בגין מכירת פעילותה. החברות סבורות כי מדובר בשומה נטולת בסיס ובלתי ראויה.
השומה החלופית מתעלמת לגמרי ממה שערכו הצדדים – מהסכם העברת הפעילות ומהחלת סעיף 104א' לפקודה. היא אינה מתמודדת עם ההיגיון בעריכת שינוי המבנה כפי שנערך.
אף אם יתקבלו טענות המשיב כי מדובר בעסקה מלאכותית – והמערערות חולקות על כך בתוקף, תוצאת המס שונה לגמרי מזו שצייר המשיב בשומותיו. שונות זו נובעת משניים:
• המשיב חזר בו מהתנגדותו לייחוס תשלומי הביטוח, כפי שדווחו מלכתחילה על ידי המערערות וחברת ברנט. כתוצאה מכך, לא יכולה להיות מחלוקת כי חברת הבת רשאית לקזז את הפסדיה כנגד רווח ההון שנוצר לה מתשלומי הביטוח, בסך של 37 מיליון ₪.
• המשיב התעלם מההלכה שנקבעה בהלכת בן ארי – לפיה הפסדים שנוצרו בתקופה בה מניות שליטה של החברה המפסידה כבר הוחזקו בידי הרוכש, יש להתיר את קיזוז ההפסדים לרוכש.
טענת פקיד השומה:
טענת עסקה מלאכותית
פקיד השומה ביסס חלק זה של השומות על סעיף 86 לפקודה, המקנה לו סמכות להתעלם מעסקאות מסוימות, כאמצעי למניעת תכנון מס שאינו לגיטימי.
פקיד השומה הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי מבחינה אובייקטיבית, עסקת שינוי המבנה בהתאם לסעיף 104א' לפקודה, באופן בו הועברה הפעילות מחברת האם לחברת הבת – היא עסקה מלאכותית.
לטענתו, המטרה העיקרית בביצוע שינוי המבנה, הוא הפחתת מס באמצעות קיזוז ההפסדים המוצהרים, שנצברו בעסקי חברת הבת – בסכום כולל של כ-54 מיליון ₪, כנגד הרווחים של חברת האם.
שינוי המבנה, כפי שבוצע ע"י החברות, נוגד את הדפוסים המקובלים בחיי הכלכלה והעסקים, שכן לא ברור מדוע הועברה פעילותה המשגשגת והמצליחה של חברת האם לחברת הבת ההפסדית.
דיון והכרעה
ערעור החברות התקבל וקנס הגרעון שהטיל פקיד השומה בוטל.
בכל הנוגע להכנסה שזקף המשיב לחברת הבת ממחילת שטרי ההון, כבוד השופט סבור כי בהתאם להסכם הרכישה השלישי שטרי ההון לא נמחלו אלא הועברו לחברת האם – ולכן לא היה מקום לזקיפת ההכנסה. לדבריו, טענות פקיד השומה מתעלמות מהסכם הרכישה הראשון, ממה שנכתב לאורך השנים ובאופן עקבי בדוחות חברת הבת – ומהיגיון הדברים, והן יוצרות הכנסה שכבוד השופט סבור כי נוצרה.
לדברי השופט מר אבי גורמן: " מקובלים עליי דברי המערערות, כי אין להסכים למצב בו מוצגת מחלוקת בהיקף גדול ושבעליל אינו נכון. הצגה שכזו עלולה ליצור מוקד לחץ על הנישום – להסכים לפשרה, ומצופה כי רשות מנהלית לא תנהג בדרך זו".