פסק הדין הנ"ל דן בסוגיית סיווג תמורה שקיבלה חברת עגיב ייעוץ וניהול בע"מ (להלן "החברה") בתמורה שלא להתחרות בעסקיה של חברת סיסטם בע"מ, אשר קנתה את מניות החברה וזאת לתקופה של 24 חודשים.
החברה טענה כי יש לסווג את התשלום שקיבלה כהכנסה פירותית רגילה שיש ליחסה לכל תקופת 24 החודשים העתידיים, כנראה מתוך רצון לדחות את מועד הדיווח למס על בסיס דיווח המתקבל במזומן. מנגד, פקיד השומה טען כי עצם מכירת הזכות לפעול בתחום עיסוק, הינה כמכירת נכס על פי סעיף 88 לפקודה (טענה שבדרך כלל טוענים הנישומים לגבי תשלום עבור אי תחרות) ולכן לחברה נוצר רווח הון בסכום התמורה שהתקבלה ,החייב במס רווח הון בשנת המס בה נמכרה הזכות.
בית המשפט קיבל את טענת פקיד השומה וקבע כי מכירת הזכות לאי תחרות בתחום עיסוק, באמצעות רכישת חברות העוסקות באותו תחום עיסוק, נחשבת כמכירת "נכס" על פי סעיף 88 לפקודה ולכן התמורה שהתקבלה בגין מכירתה תיחשב לרווח הון ותמוסה בהתאם לשיעור מס על רווח הון – 25%.
מה שניתן ללמוד מפסק דין זה הוא דווקא מעמדת פקיד השומה אשר מחזקת את הטענה שנטענת הרבה פעמים כי תשלום בגין אי תחרות מהווה תשלום הוני ולא פירותי.